פסק-דין בתיק תע"א 1732-09

1.         התובע מהגר עבודה מהודו שעבד כמטפל של נתבע מס' 1. נתבעת מס' 2 הינה אשתו של נתבע מס' 1,  הנתבעים 3,4 ו 5 הינם ילדיו של נתבע מס' 1.

2.         התובע עבד כמטפל בנתבע מס' 1 מיום 29.8.07 ועד סוף חודש יולי 2008, דהיינו 11 חודשים, בתומם התפטר התובע. התובע התגורר בבית הנתבע 1  שם לן וסעד  במשך כל ימי השבוע למעט סופי שבוע.  התובע קיבל שכר חודשי כ 700 דולר ארה"ב בתוספת 400 ש"ח.

3.         לטענת התובע הוא הועסק למעשה על ידי כל הנתבעים לדבריו השכר ששולם לו היה פחות משכר המינימום והוא זכאי להפרשי שכר מינימום. כן לא שולם לו שכר חודש יולי 2008. הוא לא קיבל חופשה ואף לא את פדיונה וכך גם לא שולמו לו דמי חגים. כמו כן בשים לב למהות עבודתו כמטפל סיעודי שליווה את הנתבעת 1 לאורך כל היממה זכאי היה לקבל תוספת גלובלית בשיעור 40%.

4.         לטענת הנתבעת יש לקחת בחשבון השכר ששולם לו בין היתר תשלום עבור דיור וכלכלה וכן סכום נוסף בגין הוצאות כלכלה שסופקו לתובע ביד רחבה. חיבורם של אלה מביא למסקנה שהתובע קיבל שכר העולה על שכר המינימום. באשר לשכר חודש יולי 2008 הרי שזה שולם לו על ידי נתבע מס' 3. באשר לפדיון חופשה הרי שהתובע קיבל תשלום עבור ימי חופשה כפי שעולה מנספח ב'.  באשר לימי חגים הרי שהתובע לא עבד בימי החגים. באשר לתביעה לגמול בגין היותו של התובע מטפל סיעודי הרי שהתובע עבד כשעתיים ו 40 דקות בסה"כ מידי יום. כיוון שכך אין לומר שהוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות כעובד סיעודי שצמוד למטופל ונאלץ לטפל בו שעות ארוכות ורבות. בכל אופן טענו הנתבעים כי המעסיק היחיד שהעסיק את התובע הינו נתבע מס' 4 בני.

5.         הנתבעים  הגישו תביעה שכנגד בה טענו בין היתר כי יש לחייב את התובע בתשלום חלף הודעה מוקדמת הואיל והוא נטש את עבודתו מבלי לתת להם כל הודעה קודם לכן. יש לחייבו בהחזר הוצאות בגין שימוש חורג בטלפון. עם עזיבתו הפתאומית של התובע "נעלמו" תכשיטים יקרי ערך ולכן יש לחייב התובע בסכום של 28,000 ש"ח שהוא הסכום המוערך של אותם תכשיטים. הנתבעים טענו כי התובע  למעשה התעלל באביהם נתבע מס' 1 כפי שניתן לראות בדיסק שצילם את שאירע בבית.

6.         לטענת התובע יש לדחות את התביעה שכנגד. הודעה על עזיבתו מסר לחברת כ"א וכן הודיע על כך לאשתו של דני, נתבע מס' 3. באשר לטלפון הרי שהיו גם בני משפחה אחרים שהשתמשו בו. אין לו שום קשר לכסף ולתכשיטים שנעלמו ובכל אופן אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין התעללות בחסרי ישע. התובע נהג בהגינות ובמקצועיות עם המטופל הנתבע מס' 1 ואילו נתבע מס' 4 בני נהג עם התובע  בקשיחות וכינה אותו מספר פעמים בכינויי גנאי.

7.         בפנינו העידו התובע מחד גיסא ומאידך גיסא מר מר ישעיהו דוד, לב טוב דניאל, מר לב טוב בנימין, אהובה לב טוב, וגב' יאיר שרה.

הכרעה

8.         נקדים ונאמר כי גרסת הנתבעים 3-5 עשתה עלינו רושם מהימן. עדויות הנתבעים תמכו האחת בשניה הן קוהרנטיות והן מסתברות. עדותו של התובע לא עשתה עלינו רושם מהימן. במהלך עדותו  ניכר היה כי התובע אינו משיב אלא מתמהמה ומנסה להרוויח זמן. 

הפרשי שכר מינימום

9.         התובע קיבל שכר של 700 דולר לחודש כאמור ועל זאת יש להוסיף 100 ש"ח ששולמו לו מידי שבוע. בכתב התביעה חישב התובע את השכר ששולם לו לפי סכום של 3200 ש"ח. נציין כי אכן שער הדולר באותה תקופה השתנה.  בחישוביו לקח התובע בחשבון שער דולר של 4 ש"ח לדולר. למעשה שער הדולר אותה תקופה היה נמוך יותר. יחד עם זאת הואיל והתובע תבע לפי סכום זה אף אנו נלך לפי החישוב האמור .שכר המינימום עמד על סך 3710 ש"ח כפי שטענו שני הצדדים.

ב"כ התובע טען כי יש לזקוף ולחשב כחלק מהשכר את ערכו של הדיור ודמי הכלכלה שקיבל התובע בסכום של 170.30 ש"ח לחודש בגין דיור. וסכום של 73.23 ש"ח בגין כלכלה.

אכן סכומים אלה עולים מתוך חוק עובדים זרים, התשנ"ה - 1991 ותקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) התש"ס - 2000 (להלן התקנות). 

יחד עם זאת כדי לנכות מהשכר יש לעמוד במספר תנאים שנכתבו בפס"ד ע"ע 591/06 זילברמינץ בע"מ נ' סטופארי נורצל סיזר. שלושה תנאים נקבעו אפוא  בפסיקה : א. הוכחת הוצאה שהוציא המעסיק בפועל. יש להראות תחשיב מפורט.  ב. ניכוי החיוב לא יכול לחרוג מהמסגרת של 25%. מעיון בס' 2 לתקנות עולה כי ניתן לנכות מעובד עבור מגורים רק כאשר המעביד סיפק מגורים שאינם בבעלות המעסיק. במקרה דנן אף אם נקבל גרסת הנתבעים לפיה סופק לתובע חדר בבית נתבע מס' 1 הרי שאין מדובר במגורים שאינם בבעלות הנתבעים ולכן אין מקום לנכות מהשכר של העובד בגין שימוש במגורים. בענין זה ראה גם ספרו של עו"ד יאיר דוד,  מהגרי עבודה בישראל הדין הרצוי והמצוי בעמ' 174 וההפניות שם. בענין סכומים נלווים הרי שהנתבעים טענו כי רכשו לתובע מוצרים שונים לרווחתו והם ממנו את האוכל שאכל בבית ואף ארוחת צהרים במועדון. בענין זה נאמר כי הסכום המירבי אותו ניתן לזקוף על חשבון הוצאות נלוות (מים, חשמל, ארנונה) לעובד בתחום הסיעוד על פי התקנות עומד ע"ס 67.40 ש"ח לחודש לכל היותר (וראה בספרו של עו"ד דוד הנ"ל שם בעמ' 175).

ב"כ הנתבעים טען כי יש לזקוף על חשבון כלכלה סכום של 10% משכר המינימום זאת בהתאם להלכה ע"ע 300333/97 עליזה כהן נ' רימונה קבררה פד"ע לז 755.

הטענה למעשה הינה כי חלק מהשכר שולם לא בכסף אלא במזון ומוצרים לשימוש התובע. טענה זו אכן התקבלה בפסיקה בפסק הדין אליו הפנה ב"כ הנתבעים והיא חזרה ואושרה לאחרונה בפסק דין ע"ע 59-09 סבטלנה זודורזנה נ' רצון  מיום 26.12.10. גם שם נקבע כי יש לנכות ממטפלת סיעודית שהתגוררה עם המטופלת סכום של 360 ש"ח שהיו למעשה האוכל והשתיה שנתנו לתובעת חלף שכר. אף אנו נלך בדרך זו ונקבע כי לתובע שולם 10% מהשכר באוכל שתיה ומוצרים שניתנו לו. דהיינו יש לאמר כי שולם מידי חודש סכום של 371 ש"ח במוצרי מזון.

לנוכח זאת הרי שהשכר לו היה זכאי התובע היה 3710 ש"ח. מסכום זה יש לנכות ניכויים עבור דיור בסך 170 ש"ח ועבור הוצאות נלווית בסך 67 סה"כ 237 ש"ח. היתרה אפוא 3473 ש"ח. לתובע  ניתנה כלכלה ששויה כאמור 371 ש"ח ואף סכום זה יש להפחית. נותר אפוא 3102 ש"ח. בפועל התובע קיבל מידי חודש 3200 ש"ח דהיינו לא נותרה אפוא יתרת שכר לזכותו.

שכר חודש יולי 2008

10.        בענין שכר חודש יולי 2008 טען התובע כי לא קיבל את שכר החודש האחרון. בענין זה העידו מר דניאל לב טוב וכן גב' אהובה לב טוב וסיפרו כי התובע עובר לסיום עבודתו והעלמותו ביקש לקבל את שכר חודש יולי  מדני (נתבע מס' 3). בדרך כלל היה זה נתבע מס' 4 ששילם את שכרו של התובע. במקרה זה התובע סיפר לדני כי הוא זקוק לכסף באופן מיידי הואיל ואחותו מתחתנת בהודו והוא מבקש לשלוח לה כסף. דני נעתר לבקשתו ושילם לו סכום של 700 דולר (פרוט' עמ' 17 ש' 26, עמ' 18 ש' 9-7, עמ' 26 ש' 1-2, 7-8). דברים אלה מתיישבים האחד עם השני והם עשו עלינו רושם מהימן. עדותו של התובע בענין זה לא עשתה עלינו רושם מהימן. התרשמנו כי התובע תכנן את עזיבתו ונערך לכך על ידי הצגת סיפור, אודות חתונת אחותו, כדי שיוכל להקדים ולקבל את שכר חודש יולי ולהעלם בסוף החודש.  לנוכח זאת התביעה ברכיב זה נדחית.